ד"ר לריסה עמיר, מס' 1 ברשימה לכנסת, יושבת ראש המפלגה

ד"ר לריסה עמיר (ש.ל. 1966), אם לחמישה, תושבת ירושלים. בעלת תואר שני בביולוגיה מהאוניברסיטה הממלכתית ע"ש לומונוסוב במוסקבה. בצעירותה חזרה בתשובה. עלתה לארץ בתחילת 1989. קיבלה תואר שלישי (PhD) באוניברסיטה העברית בירושלים. הדוקטורט שלה הוקדש לתולדות ההגות היהודית והמוסלמית של ימי הביניים. עבדה כעורכת מדעית של תרגום משנה תורה לשפה הרוסית וכן של מספר קורסים באוניברסיטה הפתוחה. כתבה רומן היסטורי "מראה לנסיך".

בנוסף לפעילות אקדמית, לריסה נטלה חלק במאבק נגד הסכמי אוסלו השתתפה בהפגנות רבות של מחנה הימין ו"זו ארצנו".  בהיותה בבריה"מ לריסה פעלה למען זכויות האדם ושלחה מוצרי מזון למתנגדי המשטר שנשלחו להגלייה בסיביר. היא גם לא יכלה להישאר אדישה נוכח רדיפת יגאל וחגי עמיר על ידי המשטרה ומערכת המשפט בארץ ומסע דה-הומניזציה מצד התקשורת הישראלית כלפיהם. לריסה יצרה קשר עם משפחת עמיר עוד בשנת 1996. היא החלה בהתכתבות עם האחים עמיר ובמרוצת הזמן הצליחה להשיג אישור בית משפט לביקורים בכלא. היא שילמה בקריירה האקדמית על עקרונותיה: למרות היותה המועמדת המובילה לפוסט-דוקטורט, היא נפסלה ברגע האחרון לאחר שחברי הוועדה גילו בתיבות הדואר שלהם עותקי המאמר העיתונאי המספר על קשריה עם "אויב העם"; האוניברסיטה הפתוחה לא אפשרה לה להרצות בקורס שהיא הכינה, וזאת בניגוד לפרקטיקה המקובלת. כעת לריסה עובדת בבית חולים הדסה במקצועה הראשון.

לריסה התחתנה עם יגאל עמיר לאחר מאבק משפטי ממושך, שבמהלכו רשויות החוק לא בחלו בשקרים גמורים ובסילופי עובדות ובין היתר טענו כי נישואיהם מסכנים את ביטחון המדינה. בשנת 2007 ללריסה ויגאל נולד בן.

למרות מסע השמצות מצד התקשורת לריסה ניהלה מאבק למען זכויות בעלה כשהיא מתמודדת לבדה עם הצביעות של הממסד והרודנות של שב"ס מערכת המשפט. בשנת 2019 קמה קבוצת אזרחים שתמכה בדרישותיה של לריסה למשפט חוזר ולשחרור בעלה. לימים הפכה הקבוצה לתנועה ציבורית "נורא דליבא", ובסוף 2019 הוקמה המפלגה "משפט צדק" שבראשה עמדה לריסה עמיר. המפלגה חרתה על דגלה רפורמה במערכת המשפט ושמירה על הערכים היהודיים של מדינת ישראל.

מיכאל ליטווק, מס' 2 ברשימה לכנסת

מיכאל ליטווק (שנת לידה 1988), עורך דין, תושב חריש.

עוסק בתחום האזרחי והמנהלי. מייצג משפחות שכולות רבות במאבקם כנגד רוצחי ילדיהם, בין היתר במאבק למען הרס בתי מחבלים, בניה בלתי חוקית והסתה ברשת. פועל בתחום הנגישות לנכים ומוביל את המאבק לטובת הנגשת מערת המכפלה. עוסק בענייני דת ומדינה ופועל למען חופש דת במרחב הציבורי.

ליזה יודין, מס' 3 ברשימה לכנסת

ליזה יודין (שנת לידה 1960), עיתונאית, עורכת ראשית של השבועון "משולש" ("טריאוגולניק")

30 שנה בארץ, גרה בבאר שבע, אם לשתי בנות. במשך שנים כתבה טור "ישראל מאחורי סורג ובריח". "עקבתי מקרוב אחרי התנהלותן של מערכת המשפט, המשטרה והפרקליטות. במשך כל 20 שנות עבודתי כעיתונאית בישראל אני מעלה את הנושאים של הסכמי אוסלו, סתירות רבות בגרסה הרשמית של ההתנקשות ברבין, אקטיביזם שיפוטי של בג"ץ ושיטות החקירות של המשטרה".

דר' נחמה מילסון, מס' 4 ברשימה לכנסת

דר' נחמה מילסון אמא ל5 , רופאה, סופרת, בלוגרית, קאוצ'רית ידועה. נולדה ודגלה ברוסיה, סיימה לימודי רפואה באוניברסיטה בעיר ראיזן.

עלתה לארץ בשנת 1998, עבדה בביתי חולים המובילים בארץ, מילאה תפקיד רופאה צבאית. בתקופה האנטיפדה שנת 2001 עבדה כרופאה בבית החולים מאיר אשר קיבל את קורבנות הטרור ממרכז הארץ. הפיגוע הראשון שדר' מילסון נאלצה להתמודד היה הפיגוע במלון פארק. אז הפציעה בה הבנה איזו אסון טמון בהסכמי אוסלו.

בשנת 2011 נאלצה דר מילסון לרדת לארה"ב בעקבות עבודה של בעלה. שם היא פיתחה שיטה מיוחדת של פסיכוטרפיה – רקלייפינג והקימה בית הספר הבין לאומי לרקלייפינג, הוציאה 6 ספרים.

בעודנה מתגוררת בארה"ב שמרה דר מילסון על הקשר עם חבריה בארץ ישראל ןתמכה בתנועת נורה דליבא מיום היווסדותה. מהיום הראשון של חייה בחו"ל חלמה ותכננה חזרתה ארצה.

בשנת 2018 חזרה נחמה מילסון לישראל והחלה את עבודתה במרכז הרפואי ע"ש סורוקה.

כאשר לריסה עמיר ועמיתיה הקימו מפלגת "משפט צדק" דר נחמה מילסון תמכה ברעיון ועד למהרה נהייתה אחת מחבריה של המפלגה.

" אני אוהבת את המדינה שלי. ומוכנה לעשות כל שביכולתי למען טובת המדינה. מצע המפלגה מבטא את הבנתי מהי טובת המדינה"." אני מחשיבה את יגאל עמיר לפעיל למען דמוקרטיה. הוא היחיד שיצא לכיכר המלכים כדי להתנגד להסכמי אוסלו, אשר באו בסתירה לטובת המדינה. ההסכמים היוו הפרה בוטה של יסודות הדמוקרטיה ויגאל עמיר יצא להגנת המדינה"." תיק יגאל עמיר הוא סמל לאנטידמוקרטיה. , הפרת זכויות האדם, ורקבון במערכת המשפט בארץ." לכן, במאבק על שינויים חיוניים בחיי עמי, במקום הראשון אני שמה את שחרורו של יגאל עמיר.

שאול פרץ, מס' 5 ברשימה לכנסת

שאול פרץ (שנת לידה 1953), מטפל מוסמך בהתמכרויות, תושב מושב מנחמיה

"עברתי את אותה הדרך שעוברים המטופלים שלי. עוני וקשיי קליטה של משפחת עולים מזרחית, ברוכת ילדים. טראומות ילדות. ניסיונות לפרוץ את מעגל העוני. מאסר בגיל צעיר. סמים קלים ולאחר מכן גם קשים. הייתי מאחורי סורג בריח. 35 שנות שימוש בסמים, ולאחר מכן 20 שנים "נקיות" ו-20 שנות טיפול במכורים לסמים, מבוגרים ובני נוער.

התחתנתי בגיל 53, כיום אני בן 67. נולדו לנו 6 ילדים. בננו הקטן בן 5 חודשים. רעייתי היא הרופאה המתמחה בטיפול בהתמכרויות לסמים.

אני לא מצטער על העבר ולא רוצה לסגור עליו את הדלת. זכיתי לראות כיצד ניסיון העבר שלי מציל חייהם של אנשים אחרים.".

גאולה עמיר, מס' 6 ברשימה לכנסת

גאולה עמיר (שנת לידה 1949), תושבת הרצליה.

בוגרת סמינר ע"ש הרב וולף במגמת מורות. בהמשך הסבה לגננת ובמשך 43 שנה ניהלה גן פרטי. כתבה שני ספרים: על פרשת יגאל עמיר ועל תולדות חייה (טרם פורסמו). כיום מתנדבת ב"עזר מציון" וכותבת.

חווה שמולביץ', מס' 7 ברשימה לכנסת

חווה שמולביץ' (שנת לידה 1969), חוקרת מוזיקה יהודית.

ילידת ברית המועצות. החל מגיל צעיר עסקה בפולקלור יהודי מוזיקלי. עלתה לארץ ב-1991, מאז מתגוררת בלב העיר חברון. במשך 20 שנה ניהלה בית ספר למוזיקה בקריית-ארבע. בשנים האחרונות חזרה לפעילות מחקרית. תרמה לתרבות העיר חברון הן בפעילות מוזיקלית והן בעיצוב חוצות העיר. בתקופת האינתיפאדה ה-שנייה נטלה חלק בפעילות של כיתת הכוננות להגנת התושבים.