"ד"ר לריסה עמיר על "בזבוז קולות והצבעת המחאה

מה זה בזבוז קולות? להצביע למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה?

לדעתי, בזבוז קולות זה לתת קול לפוליטיקאים שכבר איכזבו לא פעם ולא פעמיים, וכולם יודעים שלא יעשו כלום, שום דבר לא ישתנה. אדם משלה את עצמו שהוא משפיע, מרגיש שהוא חלק של משהו גדול, אבל בעצם, הוא רק צעצוע במשחק של אלה שדואגים רק לאינטרסים שלהם.עוד יותר גרוע. זה לא רק בזבוז, זה נזק. נזק גדול. למה כל כך הרבה שנים העם בוחר בימין ומקבל מדיניות של השמאל? מי אשם בכך? ביבי? ראשי המפלגות? או בוחרים עצמם?

פוליטיקה זו תוצאה של מכלול הלחצים. על הפוליטיקאים מן הימין מפעילים לחץ אדיר מן השמאל – התקשורת, מערכת המשפט שתופרת תיקים, ארגונים בינלאומיים, וכו'. ובוחרים מן הימין תמיד בכיס של הנבחרים שלהם. מונעים על-ידי שינאה לתקשורת השמאלנית ועל-ידי הפחד ש"יהיה עוד יותר גרוע", הם תמיד יצדיקו כל צעד של המנהיג הכושל והבוגד בהם ויצביעו לו שוב.האומנם "יהיה עוד יותר גרוע"? הרי והחלקה איטית שמאלה דומה לצניחה לתוך ביצה. והביצה לא פחות מסוכנת מאשר ים סוער.

שום דבר לא ישתנה לטובה עד שפוליטיקאים מן הימין יבינו שיש להם מה להפסיד. שלא יצביעו להם רק בגלל שהם "הרע במיעוטו". אסור להצביע למי שכבר איכזב. זה רק מגביר את המוטיבציה שלו להמשיך ולצפצף על הבוחרים ולהיקנע ללחצים מן השמאל.

אנו מציעים לכם הצבעת מחאה. מחאה נגד השמאל שהכי שונא אותנו וסופר כל קול שנקבל. והצבעה נגד . ההימין הרופף – על מנת לגרום לו לחזור לעצמו. הצביעו קץ!

פשע חטיפת ילדי תימן

מפלגת משפט צדק דורשת לאורך זמן חשיפה כל האמת על פרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן – אחת הפרשות והכואבות והמקוממות בהיסטוריה של מדינת ישראל. הבעת הצער מצד הממשלה והחלטתה על מתן פיצויים למשפחות הינה צעד חיובי בכיוון הנכון, אך היא נמצאת בגדר "מעט מדי מאוחר מדי". היא מתמקדת בפיצוי הכספי, אך אינה מספקת מענה לרצון המשפחות לקבל מידע על גורל יקיריהם. החלטה גם מייצרת הפרדה מלאכותית בין המשפחות שפנו בעבר לוועדות בדיקה לאלה שלא פנו לוועדות כלל – מתוך ייאוש וחוסר אימון והיו לא מעט כאלה.מפלגת משפט צדק דורשת לפתוח את הארכיונים ולבצע חקירה מקיפה של פרשת חטיפת ילדי תימן. משפחות זכאיות לקבל את מלוא המידע הרלוונטי שיעזור להם לשפוך אור על גורלם שך הילדים האומללים. הציבור רשאי לדעת את האמת על הגורמים האחראים לפשע. פרשת ילדי תימן חייבת להפוך לחלק מחומר הלימודים בבתי הספר כמו גם פרשת הרב עוזי משולם ששילם מחיר כבד על מנת לחשוף את האמת על מה שהתרחש בפני הציבור הרחב.\

פתק הצבעה של מפלגת משפט צדק בבחירות 2021

וועדת הבחירות אסרה למפלגת משפט צדק לרשום על פתקי ההצבעה "לשחרור יגאל עמיר". זאת למרות שלגיטימיות של הדרישה לשחרר את יגאל עמיר הוכרה על ידי רשם המפלגות ובית המשפט העליון. זאת החלטה מקוממת שמפרה את העיקרון הבסיסי של המשטר הדמוקרטי דהיינו זכות להציג לשפיטת הציבור את המטרה הלגיטימית שמימושה נמצא במסגרת החוק. רעיון של שחרור יגאל עמיר מפחיד את האליטות משום שהן יודעות: חשיפת הקנוניה שהובילה להרשעתו, חקירת פשעי אוסלו, כמו גם יישום רפורמות משפטיות אותה דורשת מפלגת משפט צדק עשויים למוטט את שלטונן הבלעדי. תצביעו קץ לשלטון האליטות – שימו "קץ" בקלפי!

ד"ר לריסה עמיר, מס' 1 ברשימה לכנסת, יושבת ראש המפלגה

ד"ר לריסה עמיר (ש.ל. 1966), אם לחמישה, תושבת ירושלים. בעלת תואר שני בביולוגיה מהאוניברסיטה הממלכתית ע"ש לומונוסוב במוסקבה. בצעירותה חזרה בתשובה. עלתה לארץ בתחילת 1989. קיבלה תואר שלישי (PhD) באוניברסיטה העברית בירושלים. הדוקטורט שלה הוקדש לתולדות ההגות היהודית והמוסלמית של ימי הביניים. עבדה כעורכת מדעית של תרגום משנה תורה לשפה הרוסית וכן של מספר קורסים באוניברסיטה הפתוחה. כתבה רומן היסטורי "מראה לנסיך".

בנוסף לפעילות אקדמית, לריסה נטלה חלק במאבק נגד הסכמי אוסלו השתתפה בהפגנות רבות של מחנה הימין ו"זו ארצנו".  בהיותה בבריה"מ לריסה פעלה למען זכויות האדם ושלחה מוצרי מזון למתנגדי המשטר שנשלחו להגלייה בסיביר. היא גם לא יכלה להישאר אדישה נוכח רדיפת יגאל וחגי עמיר על ידי המשטרה ומערכת המשפט בארץ ומסע דה-הומניזציה מצד התקשורת הישראלית כלפיהם. לריסה יצרה קשר עם משפחת עמיר עוד בשנת 1996. היא החלה בהתכתבות עם האחים עמיר ובמרוצת הזמן הצליחה להשיג אישור בית משפט לביקורים בכלא. היא שילמה בקריירה האקדמית על עקרונותיה: למרות היותה המועמדת המובילה לפוסט-דוקטורט, היא נפסלה ברגע האחרון לאחר שחברי הוועדה גילו בתיבות הדואר שלהם עותקי המאמר העיתונאי המספר על קשריה עם "אויב העם"; האוניברסיטה הפתוחה לא אפשרה לה להרצות בקורס שהיא הכינה, וזאת בניגוד לפרקטיקה המקובלת. כעת לריסה עובדת בבית חולים הדסה במקצועה הראשון.

לריסה התחתנה עם יגאל עמיר לאחר מאבק משפטי ממושך, שבמהלכו רשויות החוק לא בחלו בשקרים גמורים ובסילופי עובדות ובין היתר טענו כי נישואיהם מסכנים את ביטחון המדינה. בשנת 2007 ללריסה ויגאל נולד בן.

למרות מסע השמצות מצד התקשורת לריסה ניהלה מאבק למען זכויות בעלה כשהיא מתמודדת לבדה עם הצביעות של הממסד והרודנות של שב"ס מערכת המשפט. בשנת 2019 קמה קבוצת אזרחים שתמכה בדרישותיה של לריסה למשפט חוזר ולשחרור בעלה. לימים הפכה הקבוצה לתנועה ציבורית "נורא דליבא", ובסוף 2019 הוקמה המפלגה "משפט צדק" שבראשה עמדה לריסה עמיר. המפלגה חרתה על דגלה רפורמה במערכת המשפט ושמירה על הערכים היהודיים של מדינת ישראל.

מיכאל ליטווק, מס' 2 ברשימה לכנסת

מיכאל ליטווק (שנת לידה 1988), עורך דין, תושב חריש.

עוסק בתחום האזרחי והמנהלי. מייצג משפחות שכולות רבות במאבקם כנגד רוצחי ילדיהם, בין היתר במאבק למען הרס בתי מחבלים, בניה בלתי חוקית והסתה ברשת. פועל בתחום הנגישות לנכים ומוביל את המאבק לטובת הנגשת מערת המכפלה. עוסק בענייני דת ומדינה ופועל למען חופש דת במרחב הציבורי.

ליזה יודין, מס' 3 ברשימה לכנסת

ליזה יודין (שנת לידה 1960), עיתונאית, עורכת ראשית של השבועון "משולש" ("טריאוגולניק")

30 שנה בארץ, גרה בבאר שבע, אם לשתי בנות. במשך שנים כתבה טור "ישראל מאחורי סורג ובריח". "עקבתי מקרוב אחרי התנהלותן של מערכת המשפט, המשטרה והפרקליטות. במשך כל 20 שנות עבודתי כעיתונאית בישראל אני מעלה את הנושאים של הסכמי אוסלו, סתירות רבות בגרסה הרשמית של ההתנקשות ברבין, אקטיביזם שיפוטי של בג"ץ ושיטות החקירות של המשטרה".

דר' נחמה מילסון, מס' 4 ברשימה לכנסת

דר' נחמה מילסון אמא ל5 , רופאה, סופרת, בלוגרית, קאוצ'רית ידועה. נולדה ודגלה ברוסיה, סיימה לימודי רפואה באוניברסיטה בעיר ראיזן.

עלתה לארץ בשנת 1998, עבדה בביתי חולים המובילים בארץ, מילאה תפקיד רופאה צבאית. בתקופה האנטיפדה שנת 2001 עבדה כרופאה בבית החולים מאיר אשר קיבל את קורבנות הטרור ממרכז הארץ. הפיגוע הראשון שדר' מילסון נאלצה להתמודד היה הפיגוע במלון פארק. אז הפציעה בה הבנה איזו אסון טמון בהסכמי אוסלו.

בשנת 2011 נאלצה דר מילסון לרדת לארה"ב בעקבות עבודה של בעלה. שם היא פיתחה שיטה מיוחדת של פסיכוטרפיה – רקלייפינג והקימה בית הספר הבין לאומי לרקלייפינג, הוציאה 6 ספרים.

בעודנה מתגוררת בארה"ב שמרה דר מילסון על הקשר עם חבריה בארץ ישראל ןתמכה בתנועת נורה דליבא מיום היווסדותה. מהיום הראשון של חייה בחו"ל חלמה ותכננה חזרתה ארצה.

בשנת 2018 חזרה נחמה מילסון לישראל והחלה את עבודתה במרכז הרפואי ע"ש סורוקה.

כאשר לריסה עמיר ועמיתיה הקימו מפלגת "משפט צדק" דר נחמה מילסון תמכה ברעיון ועד למהרה נהייתה אחת מחבריה של המפלגה.

" אני אוהבת את המדינה שלי. ומוכנה לעשות כל שביכולתי למען טובת המדינה. מצע המפלגה מבטא את הבנתי מהי טובת המדינה"." אני מחשיבה את יגאל עמיר לפעיל למען דמוקרטיה. הוא היחיד שיצא לכיכר המלכים כדי להתנגד להסכמי אוסלו, אשר באו בסתירה לטובת המדינה. ההסכמים היוו הפרה בוטה של יסודות הדמוקרטיה ויגאל עמיר יצא להגנת המדינה"." תיק יגאל עמיר הוא סמל לאנטידמוקרטיה. , הפרת זכויות האדם, ורקבון במערכת המשפט בארץ." לכן, במאבק על שינויים חיוניים בחיי עמי, במקום הראשון אני שמה את שחרורו של יגאל עמיר.

שאול פרץ, מס' 5 ברשימה לכנסת

שאול פרץ (שנת לידה 1953), מטפל מוסמך בהתמכרויות, תושב מושב מנחמיה

"עברתי את אותה הדרך שעוברים המטופלים שלי. עוני וקשיי קליטה של משפחת עולים מזרחית, ברוכת ילדים. טראומות ילדות. ניסיונות לפרוץ את מעגל העוני. מאסר בגיל צעיר. סמים קלים ולאחר מכן גם קשים. הייתי מאחורי סורג בריח. 35 שנות שימוש בסמים, ולאחר מכן 20 שנים "נקיות" ו-20 שנות טיפול במכורים לסמים, מבוגרים ובני נוער.

התחתנתי בגיל 53, כיום אני בן 67. נולדו לנו 6 ילדים. בננו הקטן בן 5 חודשים. רעייתי היא הרופאה המתמחה בטיפול בהתמכרויות לסמים.

אני לא מצטער על העבר ולא רוצה לסגור עליו את הדלת. זכיתי לראות כיצד ניסיון העבר שלי מציל חייהם של אנשים אחרים.".